המנוסה אל הטבע

 

 

ובדיוק שחזר הביתה ורצה לתרגל יוגה כדי להירגע מעמל היום,  הוא ראה מעטפה ללא שם שמונחת על השידה ליד דלת הבית.

 

סשה פתח את המכתב  והיה כתוב שם שחור על גבי לבן שיש לו חודש לפנות את חדרו בדירה. כבר הרבה זמן  שבעל הבית  מאיים שיוציא אותו מהדירה בגלל צרלי החתול הבלונדיני, למרות הוא מעולם לא ראה את החתול, אבל האשים את צ'רלי ,

בשברו של הברז שנשבר שוב ושוב .בשברה של הדלת, ובכלל בכיליון הדירה כולה.

משהו קרס אצלו, היה אפשר לשמוע חריקה וקול חבטה ,ערפל נע סביבו.

סשה זחל אל המיטה ונאנח שוב ושוב, מה יעשה עכשיו?

הוא שמע  קול משטרות מתחת לבית  וסירנות

ברדיו בישרו שוב על פיגוע , זה מפחיד ושוב צריך לקוות ששום דבר לא קרה למישהו שהוא מכיר, בעצם למה רק למי שהוא מכיר ? בוא נקווה הוא אומר לעצמו שלא קרה מאום לאיש ,הוא בא לצאת מפתח הדלת  לנשום אוויר ,תחליף ליוגה שלא עשה, והשותפה תפסה אותו בכניסה, ושפכה  עליו את זעמה. הוא עמד שם, רוצה לצאת ,נשען ביד אחת על האופניים החשמליות שלו, ומציץ אגב על דלת הכניסה , מחכה בקוצר רוח שהולך ואוזל וגם נפער וקצת נסדק .אין לו ברירה, וזה לא נעים כל כך ללכת ככה שמישהי מקיאה עליך את מעי נשמתה. אז עומד לידה, מבולבל מאוד. אוריאן צועקת שלא שטף כלים, ובכלל הוא לא שם יד בבית, למה היא חייבת לעשות הכל…?

אחר כך היא מטפסת לשלב הרחמים העצמיים, וזה הזמן שבו הוא כבר קצת חייכן, ומנסה להסתכל על עצמו ממעוף הציפור , לקוד לעצמו קידה עמוקה ורבת רושם על הניסיון הזה להיות איש טוב  "יותר בסדר מבסדר"  ככה הוא יכול לקרוא לזה. לפני יומיים הוא סיים לקרוא ספר של "הרוקי מרוקמי" יש שם הרגשה על חושית כזו, ותוך כדי הקריאה הוא תמיד חושב שהרוקי מורקאמי מדבר על איכויות על טבעיות ,כאילו הוא בעצמו נעזר ביכולות קוסמיות כדי לנצח את העולם ותחלואותיו.

 

סשה מדמה שהוא ציפור עם כנפיים לבנות ענקיות, וממעוף הציפור הוא מסתכל על כל ההתרחשויות בדירה, איך היא תמיד צועקת עליו ומרגיזה ואיך הוא מקשיב וקצת מהנהן וקצת שותק.

ותוך כדי המחשבות והדאייה, היא סיימה לספר ולצייר את רוע גורלה, והוא שתק כל הזמן הזה ,יודע מניסיון העבר שמה שיגיד ישמש נגדו, ואולי היא בכלל  חיה כזו שחייבת להוציא קיטור על אנשים כדי לשרוד. אולי הקיטור שהיא מוציאה הוא הכוח ממנו היא שואבת את נשימתה, כמו בסיפורי האגדות על אנשים שחיים מדם דרקונים או ערפדים.

 

והוא נסע על האופניים בדרך לאהובתו ,בפינת הרחוב אנשים עם אפודות צהובות חייכו אליו בזה אחר זה וניסו לדחוף לו תוך כדי הנסיעה גיליונות לקריאה, הוא שמר אחד וחייך אליהם, אנשים צעירים וחייכנים ויפים הם השתקפו אליו.

אולם בהמשך הוא גילה שהם בישרו על סגירת "שדרות ירושלים" השדרה האהובה עליו" זו שפתחה לו את הדרך ליפו, וכך בעצם סוגרים לו את מסלול האופניים שכל כך אהב.

 

אדווה פותחת את הדלת, היא נראית שאננה היום, משהו שגובל ברפיון חושים, העיניים שלו בוהות קצת בחלל הבית ,והוא חושב לעצמו במחשבות הכי פנימיות ואחרות שלו, שיש לה ריח שונה .

 

אדווה מסתובבת ולוקחת סיגריה מהמדף העליון, מנפצת אגב ככה פסלון קטן, יפיפה עשוי שיש, זה שהביאה מהודו והיא אוהבת בטרוף, וזה מוזר.

ומתחילה לדבר "יש משהו שאני רוצה לספר לך" היא אומרת

והוא ערפל סמיך סימא את ראייתו לפתע, לא נראה היה שהיא שמה לב, היא בדיוק התיישבה, שרשרת המלחים הזהובה שקנה לה  התנדנדה על צווארה הלוך ושוב, כאילו היא נדה ונעה על פני מים סוערים. נשמה עמוק ודי סוער והוא הביא לה מים, עיניה הירוקות ירו בו מבט אבוד הוא חייך אליה בעידוד, וכבר היה קצר נשימה לשמוע את אשר תספר לו.

 

ואז היא שאלה "אתה זוכר שנסעתי לגאורגיה בשבוע שעבר במסגרת המחקר של האוניברסיטה"? סשה הנהן באלם.

 

"אתה זוכר את ג'ק  שיצאנו ביחד לשטח לבדוק את הפילים "? הוא זכר,

ואז אדווה אמרה " אני חושבת שאני אוהבת מישהו אחר סשה".

 

הדחף הראשוני שלו היה לקלל ולצעוק ברוסית, לשפוך את כד המים והעציץ הקטן  על השולחן .

ללכת, לטרוק את הדלת, רוחות פרצים שאגו בקרבו , אבל תחת זאת הוא פתח את הדלת ויצא במהירות בלי להסתכל לאחור .

לפעמים לא כדאי לחזור על אותו משגה של אשת לוט, בו הסתכלה אחורה ונהפכה לנציב מלח.

 

בימים הבאים היא ניסתה להתקשר שוב ושוב, כאילו היא מנסה לחבוש לו את הפצע המדמם שלו ,להיות אתו גם אחרי שהלכה. לנחם את הגבר שאהבה.

לזרות קצת דבש, ווזלין וצרי ומרפא למקום שבו חפרה אכזבה וכיליון ושממה.

 

 

בדירת השותפים ,שלושה ימים ולילות , ממש כמו הזמן שעלה משה הקדמון לשמיים לקבל את הלוחות הוא שכב במיטה וקדח מחום ובלבול. ביום הרביעי קם כמו חדש והגיע לעבודה.

 

ואולי משהו השתנה בו, בהילה, בריח, בקצב ההליכה, במבע העניים, הוכחה לכך אפשר היה למצוא בשאלות ששאלו אותו הקולגות ,הבמאי של ההצגה שלו שאל אם הכל בסדר, וכמה שחקנים שעובדים אתו על הסצנות האחרונות בהצגה שאלו אותו" מה שלומך"? בטון מלא משמעות, והוא תהה מה ואיך רואים עליו.

אימא התקשרה אליו בשיחת וידאו ,המשפחה שלו חזרה לאימא רוסיה, שלוש שנים בארץ די הספיקו להם, אנשים שמאזינים למבטא הרוסי שלהם, מסתכלים עליהם בהנדת ראש מוסכמת, כאילו הם טעות בייצור, מוצרים לא מוצלחים ,כאילו אומרים "נוו ברור שאתה כזה" "ולמה באתם אלינו מרוסייה בכלל"?

 

אבא שהיה רופא נאלץ לעבוד באבטחה, השכם והערב אנשים היו מגנים אותו שהיה בא לפתוח להם את מכסה הבגאז' " רוסי מסריח" הם אמרו לו והוא היה מחייך לעצמו ותוהה אם כדאי להישאר בארץ המובטחת, והלוא אנשיה הבטיחו לו כזבים ובוז, בסוף הם לא עמדו בלחץ החיים בישראל, וחזרו לרוסייה, סשה נשאר בארץ, הוא אהב את הארץ, שירי עם ישנים של קום המדינה ,עשו לו פעימות לב, הוא אהב חומוס ופלאפל, את הנופים, וחופי הים, את הגיוון התרבותי, ואהב לאמר "אחי וסבבה, ומה נשמע?" לאנשים שזה עתה פגש.

קיצר, הוא מאוד נקשר לישראל.

אז אימא התקשרה וידעה שקרה משהו, וניסתה לשאול שוב ושוב מה קרה, והוא התחמק כמו צלופח מצוי, כמו דג בקרקעית האגם שנע במהירות למצולות עת חש בסירה ממעל. מלמל הברות לא ברורות וחלקי משפטים שבורים.

 

בסוף היא מסרה לו נשיקות ואמרה שתבוא לבקר בקרוב .

נאנח בתשישות והרגיש כמו מטפס הרים שנכשל בדקות האחרונות לפני ההגעה לפסגה.   

חש מרוקן, ולמרות 30 שנותיו כל מה שיכל לחשוב עליו עכשיו זה על אימא אורזת לו אוכל בקופסא וריח של בית .

 

בכל מקרה, סשה ניסה להתאושש ולהעלות מעל פני המים, אבל המים היו עמוקים והוא פרפר מבלי יכולת להיחלץ .

גלים ענקיים משכו אותו למעמקים .

הוא ניסה להילחם איתם, אבל היה נראה שהכל מתחת לפני השטח שותת דם, הוא שיחק בתיאטרון כבימים ימימה, נכנס לתוך הדמות ניסה לתת לה חיים, להיכנס לבשרה ממש כאילו היה חלק מגופה, והקלה הייתה זורמת אצלו משתוללת בדם, האפשרות הזו להתרוקן מתוך עולמך מהאהבה שהלכה, מחדר בטוח ודירה, מחסה שתיכף ונגמר.

 

אתמול בערב אחרי יום עמוס ומבולגן הוא הגיע לבית שכבר תיכף לא יהיה שלו, הוא אכל כמה נקניקים וגבינה אחת בינונית ומלוחה, שתה קולה ולקינוח הוסיף כמה קוביות שוקולד.

פנה לשון והתפלא שצרלי החתול לא שם, חשב  "אולי הלך לשחק בחוץ ותיכף יחזור" יכנס בגניבה מהחלון יילל, יעיר אותו, הוא סשה ינסה שוב בפעם המיליון לגעור בו שיפסיק להעיר אותו ביללות כשהוא חוזר, בחייאת ,מה נסגר אתו? מגיע בערב מאוחר? סבבה, שיצטנף לידו בשקט.

בכל מקרה, היה זה ברור לסשה שהחתול יגיע וכרגיל הם יישנו  מכורבלים כבימים ימימה.

אבל למרבה הפלא התימהון והצער הבלתי נתפס

צרלי לא חזר, ואיש  לא ידע מה עלה בגורלו, איגור תלה מודעות בכל רחבי תל אביב

והילך לכל אורכו של הפייסבוק וקבוצות החתולים שבו בניסיון לאתר את צ'רלי,

אבל החתול נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. יש שמועות שבימים ההם שצ'רלי הלך פוזר בדרומה של העיר רעל חתולים ,וחוץ מזה יש עוד הרבה שמועות ואף אחת מהן לא מחזירה את אהובו הקטן.

 

 

 

והנה מגיע יום שלישי, נאמר עליו פעמיים כי טוב, וסשה קיווה לשמש שתלווה את צעדיו אבל הים לא נבקע , ואף נס לא נראה. אנשים שתו קפה הלכו לעבודה, וגזירת הסילוק מן הבית יצאה אל הפועל.

 

בהתחלה הוא מצא מקום בהוסטל מוזל, אבל ככל שנקפו הימים, הוא הרגיש יותר ויותר כמו חתול בית שמצא את עצמו ליד פחי הזבל ,והוא מחכה לקערת האוכל ולליטופים שהיו מנת חלקו בעבר.

 

חלפו בראשו מחשבות שבורות, התרוצצו כמו נמלים, זחלו ועקצצו וצרבו כל תא ונים,

ונמאס  לשחק בתאטרון, המחזות גם ככה לא שלו, הוא משחק תפקיד של אנשים אחרים. דמות בעלילה שאנשים אחרים טוו עבורו.

החתול ואהובתו והבית שנגוזו עוד היו מופיעים אצלו בחלום הליל והיום.

שבוע אחר כך בבוקר יום שבת  הוא החליט לפרוש מחברת בני האדם, ומרגע שהחליט כך, באופן לא מוסבר לא הצליח סשה להוציא אפילו מילה אחת מפיו. אנשים התקשרו אליו הוא לא הצליח לענות לטלפון. הוא הלך למכולת ולא הצליח לאמר למוכר שלום וגרוע מכך, כמה גבינה לפרוס לו. הקולות פשוט לא הצליחו לבקוע מפיו.

 גלים מקציפים משכו אותו  מחוץ לחברת בני האדם, בשבת  שכר רכב וירד לגור במצוקי דרגות,

חוף  של ים המלח, חוף שיש בו בעיקר מגע עם הטבע ואלוהים, ובני האדם שם התנתקו מהעולם החיצוני.

סשה החנה את הרכב וירד למקום הכי נמוך בעולם.

בחורה עם שיער ארוך עד המותניים וכלב שחור וגדול מצאה אותו במהלך הירידה לעמק,

ועזרה לו להגיע אל חוף המבטחים.

 

בין הקנים ופכפוך המעיינות שהוא נושא עיניים למרחב ורואה את ים המלח נרגע בו משהו,

שככו בו הגלים המפלצתיים ,לא היה שם תיאטרון להציג ולא בית קפה להשלים הכנסה, היה אותו והקנים ששבר בדרך והעצים שליקט  בניסיון לשוות לו בית עץ.

נראה היה שאף עננה לא העיבה על חייו.

והוא תמיד יזכור את היום בר המזל הזה, בו הלך כה וכה בעיר החוף מקושש זרדים, ירדו מעט גשמים הייתה תחושה קסומה במיוחד של הליכה בין טיפות ומעל המים ,ואז במישור למטה גם גילה עוד אפשרויות למאכל חוץ מהאצות בים.

היה זה פלח של החוף שבו הושארו דברי אוכל רבים , כמובן היה מדובר בחלק הפחות מבודד, הוא מצא שם גם נרות ,גפרורים עזובים. מאז העביר את מקום מושבו בדי עמל לחלקת האנשים שבאו מבחוץ, היה מקשיב לפטפוטיהם ומתחבא מאין רואים. לפעמים הוא ראה אותם במעיינות, נחמדים ,נושאים עלים לשתייה בידיהם, או בקבוקי מים מהמעיין, מנסים לקשור אתו שיחה, מדברים משפט או שניים ונסוגים שרואים בתגובה את עיניו שבוהות בנקודה נעלמת ממעל.

 

הוא שיער שהם חושבים שהוא חירש, או איש נטול תקשורת בסיסית עם האנושות, אולי  הוא בכלל יצור מגלקסיה אחרת.

 

היום בבוקר הוא התחבא מתחת לעץ אשל גדול ,הוא ראה אנשים שיושבים במעיין שמוקף בקני סוף, מישהו מזג להם תה עלים מתוך קנקן גדול, ועד למקום עומדו יכול היה סשה לשמוע את התפארותו של האיש בתה שלו ועליו המיוחדים שהביא הוא עצמו ממצריים.

ממרחק התקרבו אליו זוג עטוף בסמרטוטים שעל ישבנם הם קשרו כרית ככה לכל מקום שילכו וירצו לשבת תהייה להם את הכרית הזו, סשה ראה כן, וגמר אומר בליבו לחפש גם הוא כרית ולהצמיד אותה לישבנו באשר ילך.

 

 

שיחים ,השתקפות של מים, עצי אשל ומעיינות מוקפות קנים, בריכות ג'קוזי שהטבע יצר לעצמו ים שפרוש כמו יריעה כחולה שלא נגמרת, וזה להיצמד לכחול האינסופי הזה לשקוע בתוך נשמתו בת האלמוות, ומי הים מלוחים מעקצצים לך כל נקודה פתוחה בגוף, מביט לאופק ורואה את ההרים שנשקפים אליך במרחק, והים אוחז אותך בידיו החסונות ,ידיים שעשויות ממלח ,לא תצליח לשקוע, אפילו אם תרצה, ים המלח.

 

ככה עבר חודש שלם, ויום אחד שעה שהוא ליקט לו אצות למאכל הוא ראה אותה, שיער שחור ועיניים שחורות כמו פחם, הם חייכו זה לזה, הוא הרגיש שהיכה בו ברק פתאומי, ולא ידע מהו ומיהו

 

איש אחד עובר מתחת סבך של שיחים ועצים צפופים, נושא בידיו מטרייה גדולה,

סשה והבחורה מתחילים לשוחח, פתאום זה נפרץ ממנו הדיבור, הברות שלמות, הברה ועוד אחת, והוא הרגיש כאילו הוא האדם הקדמון ,וטועם לראשונה את טעם המילים על שפתיו, והיא מיפן, איך לא ניחש זאת?

ובכלל תווי הפנים האסיאתיים יחייכו  אליו ממש בבשרה של הארץ  כמה שבועות מאוחר יותר.

 

 

הוא מדבר אתה וצוחק, ועובר בחוף מצוקי דרגות משל היה חוף זה האי שלו וביתו ומבטחו וכל מצואותיו ודרכיו ידועים לו מבטן אמו.  ,מראה לאוקיאמה את  הדרכים בהם פילס את נפשו בשבועות האחרונים, ואת הדרך לבית העץ והקנים שבנה לו.

 

 

אחרי  כמה ימים בעת זריחה מתי  שמניצה השמש והיום מתחיל את דרכו הם גומרים אומר ומחליטים לטוס ליפן.

בהתחלה כרעם ביום בהיר ,וכסופת חול לא נודעת נפל עליו רצונה לחזור למולדת היא חשבה שצריך לחזור לבני האדם, הוא רצה להישאר בחיקו של הטבע  עם המעיינות והעצים.

 

אך כמה ימים אחר כך ליד מדורה בה צלו תפוחי אדמה, ניצתה אצלו ההבנה כי ילך אחריה, היא לבשה שמלה ארוכה שחורה חסרת שרוולים והייתה יפה כל כך, והוא הבין שילך באשר תלך.

 

"ארצך ארצי, ואלוהייך אלוהיי" הוא אמר לה.

 

זמן קצר אחר כך הם ישבו בבית קפה ביפן, מזמינים קפה וחתולים מתכרבלים למרגלותיהם. תנור לבנים מכה בם גלים קטנים ונעימים של אור וחום רך.

 

תיירים מכל העולם, באים לבית הקפה הזה, שנוטל תחת חסותו חתולי רחוב, משקם את חייהם, והופך אותם להילה ולמשמעות מאחורי המקום ,ויחד עם החתולים הרגיש סשה  שהוא עולה אל פני הארץ .

והוא זוכר שהיו כמה דקות עת בהו יחד בטיפות גשם דלוחות מבעד לזגוגיות בית הקפה, והייתה  הבנה ושמש גדולת הממדים וההארה שהפציעה מבעד ודרך הטיפות, והוא ידע שחזר למרחב  של מילים והגיע שוב לבתי האבן ,למכונות הכביסה למים בברז.

רוח מזרחית הגיעה משום מקום  והרעידה לו כמה מיתרים , ההבנה הזו שסגר עכשיו את הדלת לבית השתיקה ,לים המלח ולמצוקי דרגות הייתה קשה לתיאור.

אבל באופן קצת אחר, סשה לא ביכה יותר מידיי את גן העדן האבוד, "יש יופי בקרבה ובהתחככות הזו עם האנושות " הוא הרהר וחיוך קטן שרך את דרכו ממעלה הפה עד חדרי הלב.

 

 

 

 

 

 

 

 

מאת

שרית

שמי שרית באתי מתוך סופה גדולה,אני מדדה בפסיעות קצובות וחרישיות לתוך עולם אחר. מתרחשים אצלי המון פכפוכים של מימי החיים. אצלי המיים בוחשים בקול שאון. תמצאו את הסיפורים הכי בלתי מוסברים שקרו בתולדות ימי ההסטוריה. סיפור חיי המטורף ייקרום פה עור וגידים לעינכם. כן אז לבנתיים היו שלום יקיריי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.