מדבר או ים

images5.jpg

אנשים מתים באמצע מדבר צחיח,באמצע שום מקום ואף אחד לא בא לתור את מקומם ,הם מצלצלים בפעמוני רוח

וקולם מהדהד מעל המדבריות מעל ההרים לתוך הרי החול,לתוך האופק הגדול.

 

 

רק אתה עומד שם מבטך כחול ועמוק וגדול,אתה נושא שוב את אותו תרמיל  עמוס לעייפה.

 

אתה קצת משתנה כמו זיקית.

שהעיניים שלך נעשות כחולות אני יודעת שאתה חולם על הים,אני יודעת שטיפה מלוחה מן הים הגדול עוטפת את נשמתך,נוגעת בה.

יש לך שרשראות צדפים בצבע לא ברור,הוא מזכיר לי את הים וזה די ברור למה.

אתה מדבר איתי על זה שאנשים  גוועים ,צווחים נמקים באמצע מדבר צחיח,אני אומרת לך שאני כבר יודעת,אתה שותק בפעם המיליון,אני אומרת לך שאני שונאת שאתה שותק..ושאם זה משהו שכל כך ברור לשנינו בוא נדבר על זה,בוא נדלג מעל המהמורות שהזמן עושה ועשה ויעשה.

בוא נדבר עד שיגווע הקול,עד שהרוח תשתיק אותנו בקול המדברי שלה.

אתה מפחד לאמר לי,אתה מפחד לדבר על כיליון הזמן,על הזעקות שאף אחד לא שומע.

עכשיו שעת בין ערביים אני ואתה שוכבים זה לצד זה,נוגעים לא נוגעים,אתה אומר לי שהשקיעה הזו היא תולדה של הים שמנסה לאמר לנו דבר מה.

אני שואלת מה?  

אתה לא עונה אתה מצמיד איזו קונכייה ענקית לאוזניים שלך,ושואל שוב

מה?? 

אתה מדבר אל הים,אתה רוצה להאמין שהים הוא סוג של אלוהים בשבילך.

 

אתה יושב ליד צוק גדול,רם נישא,די מחודד, אתה רוצה להאמין שיש פה ים שהוא רחב מיני ים וידיים ואופק.

המציאות לעתים קרובות נאחזת בים,ולפעמים הים נאחז בה,לא ברור מה קדם למה.

אני מצייצת את הציוץ הכי קטן שלי ומנסה לאמר לך שהים לפעמים מנחם את המציאות ואת הקולות שאף אחד לא שומע,אני אומרת לך שהים לפעמים מערסל את הקולות המושתקים.

לפעמים הוא מחבק אותם ונותן להם לפול לתוך חומו הנצחי.

אתה ניצב על יריעה מדברית גדולה במיוחד ומנתץ את הצדפים את השרשראות שטווית בידי עמל, אתה אומר שהים שהוא חלק ממך ונעשה לך לסוג של תרמית לא ברורה ,לא מחוורת,לא נהירה.

הקולות שצועקים לשחקים,לגורם לא ידוע,מנסים לתת את לבם לים,

אבל הים שוחק עליהם בקול גדול,הוא אפילו לא נשאר בעינו,הגלים שלו מתנפצים זה אחר זה וחולפים ונעלמים.

אני אומרת לך שהוא מפיג את הכאב הצורמני הזה,את הדמעות שאיש לא ידע שאיש לא יבין לעולם. 

אחר כך השמש גוועת לגמרי,היא הולכת קטנה ואז נעלמת.

אני מתכרבלת בתוך מעיל הדובון שלך,אני אומרת שנראה לי שהכול נמוג ונעלם.

אנחנו יכולים להרגיש את החשש הזה באוויר להריח את הריח הגדול הזה של הפחד שהשמש לא תפציע שוב לעולם,שהימים לעולם יהיו בצבע של לילה.

ככה אנחנו נעלמים.

אני שוב מנסה להבין לאן ,אבל רק קול הליל שעולה מן המדבר משיב לי בהד המום.

images5.jpg

מאת

שרית

שמי שרית באתי מתוך סופה גדולה,אני מדדה בפסיעות קצובות וחרישיות לתוך עולם אחר. מתרחשים אצלי המון פכפוכים של מימי החיים. אצלי המיים בוחשים בקול שאון. תמצאו את הסיפורים הכי בלתי מוסברים שקרו בתולדות ימי ההסטוריה. סיפור חיי המטורף ייקרום פה עור וגידים לעינכם. כן אז לבנתיים היו שלום יקיריי.

2 תגובות בנושא ״מדבר או ים"

  1. שרית,
    באמת שזה מדהים, הכתיבה שלך והדרך להביע את המבט אל העתיד מתוך חשש ומתוך משאלת לב ותקווה למצוא בו יום אחד, יותר ממה שנראה לעין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.