אהבנו פעם

sara_background1.jpg

היא נפגשת אתו בטרמינל כמו תמיד באותו הספסל בפינה.

הזמן קופא אצלם פתאום מלכת,זרזיפים של דמעות מסמאים את עיניה, הוא תוהה לעצמו אם היא במצב של טרום בכי אבל לא אומר דבר ומניח את ידו על כתפה בניסיון לשבור את הקרח.

בעוד כמה שעות הם ילכו שלובי זרוע בפריז ,עכשיו הם מנסים לגשר על הזמן שעבר,על התהום שפעורה בניהם.

האהבה של פעם מנסה לחדור אל תוך רזי ההווה החשוף הלא מוכר שמגיח פתאום.

היא מנסה להתעטף בזיכרונות העבר המשותף ,ומדברת הרבה וצוחקת בקול ,הוא נזכר ומבטו מצועף משהו.

השיחה מנסה להחיות את עצמה ואחר כך גוועת ונושמת את נשימותיה האחרונות

חמש שנים שהם לא נפגשו,חמש שנים שמאורעות הזמן ופגעיו הקשיחו את האהבה הגדולה שלהם ועשו אותה בלתי מושגת ,רחוקה,מושא תשוקתם בימים ובלילות גדושי חצוי ומלא.

אבל עכשיו אחרי חצי עשור משהו אחר ממלא את החלל שנוצר בניהם, היא לובשת את אותם הבגדים הסגולים שתמיד לבשה,לו יש את אותו הזקן הצרפתי בדיוק,

אבל הזמן האבוד עומד בניהם כמו נציב קרח,מפזר אדים קרירים ומניסים של אפלה קרירה.

שפתיים נפגשות, לנשיקה יש טעם של תפוח אדמדם אבל לא בשל מספיק

הוא אומר שבפאריז האהבה הגדולה והתשוקה הבלתי נשלטת תפציע שוב.

היא מסתכלת לכיוון לא ידוע,הוא תר אחר מבטה וקרן שמש לא ידועה חודרת פתאום לתוך נבכי הספסל בטרמינל .

מאת

שרית

שמי שרית באתי מתוך סופה גדולה,אני מדדה בפסיעות קצובות וחרישיות לתוך עולם אחר. מתרחשים אצלי המון פכפוכים של מימי החיים. אצלי המיים בוחשים בקול שאון. תמצאו את הסיפורים הכי בלתי מוסברים שקרו בתולדות ימי ההסטוריה. סיפור חיי המטורף ייקרום פה עור וגידים לעינכם. כן אז לבנתיים היו שלום יקיריי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.