לרקוד בגשם

לפני שבועיים לערך ניתך גשם כבד על הארץ, אני גרה בירושליים בשכונה קסומה וציורית, כך שלפעמים נדמה לי שהגשם מקיש על הבתים הירושלמים ועל החצרות היפיפיות שלו וקולו צלצולי פעמון. גשם אחד.

קמתי בבוקר יום שישי ,הבטתי  בטיפופו  של הגשם על בור המיים בחצרי, הדלקתי מוסיקה בקול גדול והחילותי לשטוף את הבית והחצר.

בשנייה האחת שהמקצב המטורף דהה לרגע, הופיעה אלומה חברה שלי ,ואז זה קרה כמו לפי אות מוסכם מראש רקדנו בקול ובשקט ,בעדנה ובקצב.

רקדנו בחצר, אנשים הסתכלו בנו בעניים גדולות ,עגולות מאוד, התימהון נשפך  וירד מעינהם, והשמיים המשיכו להגיר דמעות כמיים.

הריקודים שלנו המשיכו וגאו בתוך השלוליות והחצר הקסומה  והמצויירת שלי…

ואז היה רגע גדול שהיקום לא ישכח לעולם.: עמדתי ופני לשחקים אמרתי לאופק הרחוק ליצור השמימי שאולי עדיין שוכן שם

שגם בגשם אפשר וצריך לרקוד , כל החוכמה היא להמשיך ולהגיר טיפות של אושר גם שפני השמיים מזילים דמעות. בכלל .. יש כל מי סוגים של דמעות. ככה זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.