בסוף תהפכי לנציב מלח

 

 

בסוף תהפכי לנציב מלח

 

את אומרת שהכול יסתדר,

 

את מסתכלת לשמיים וחורצת כמו תמיד ששם למעלה אין מישהו,אבל פה בארץ אנחנו האלוהים של עצמינו,אם לא נהיה אף אחד לא יהיה.

 

וזבה דם, הרבה דם אחרי ששוב עזבו אותך,בורחת לחוף ים מזדמן ומנסה להתמזג עם הגלים.

 

יום שלם את טובעת בים בפרטי פרטים את כל מוצאותייך.

 

 

ואומרת לו שדיי אתה מבין? "יש אנשים שהולכים,פשוט הולכים,הם יקרים לנו,אבל אנחנו לא יקרים להם"

 

ויש את הרגע הזה שאת מבינה שזהו,ההסברים כבר לא משנים ,זה נגוז זה כאילו לא היה כלל.

 

 

את הולכת הלוך ובכה ,הדמעות שלך זולגות  כמו גשם פרוע ביערות הגשם ברזיל.

 

 

יש את חלקיק השנייה הזה שאת מבינה שאת מוכרחה לשכוח ולהותיר את האדם הזה שהלך מאחור

 

אל תסתכלי אחורה את אומרת לעצמך "אשת לוט הסתכלה אחורה והפכה לנציב מלח"

 

שאת נמוגה מפני הזיכרונות והרגשות את מביטה חלקיק שנייה לאחור וזבה מלא דמעות,

 

מי שמתמיד להסתכל אחורה,עשוי לקפוא בסוף ,להפוך לנציב מלח. הזיכרונות וטעם הדמעות שבפיו יקשיחו אתמערבה ישותו, יניסו אותה מפני החיים.

 

אין ברירה ,את אומרת, והולכת לחוף הכי גועש שאת מכירה,אין ברירה את אומרת ומוריקה קרוב קרוב לשפת הים  את האדם שהלך.

 

נפרדת ממנו לתמיד ומחבקת את מה שלמדת מהפרידה,מהדרך.

נציב מלח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.