אמא

אמאאנשים ומפל

תגידי לי איפה נגמרת הסופה, ואיפה זרמי המיים הקולחים נהפכים לחומה?

פעם אחת נהגת בכבישים שהיו רחוצים בגשם שכאילו פקע מתוך האדמה ,הוא שצף ושטף את כל הכבישים.

וצחקת כל כך שאמרת לי בואי שריתה נמצא איזה מחסה.

 

איך הגשמים,הסופות הכי גדולות היו גורמות  לך לדילוגים קלילים ולחיוכים של שלווה והשלמה.

ואז מצאנו איזה בית קפה בשעת לילה מאוחרת,בחוץ השתוללו סופות,ואת חייכת והאור שבך האהיל על כל הרתיעה שלי והאיבה שלי לחורף ולגשם בכלל.

אמא שלי.

לפעמים שקשה לי אני יכולה עדיין לשמוע את הדי הצחוק המצטלצל שלך ולראות את המבט הזה שלך השש אלי ניצחון והתמודדות.

 

אמא,

 

יש פרחים בגן שלך שנקטעו באיבם ,חלקים בהם חסרים אותך, והם לעולם לא ישובו לצמוח.

את יודעת?

וזהו,אמא הישיבה הזו בבית הקפה החם והמוסק היא כמעט הזיכרון האחרון שלי ממך,

לפעמים בחורף אני תרה אחר איזה בית קפה שירכין אלי ראשו בחום עד שוך הסערה.

לעיתים אני רואה אותך שם, ואת מחבקת כמו תמיד כל כך גדול ואומרת לי את משפטי החוכמה הנדירים כל כך.

כמה ארצות הייתי גומעת בהליכה קלילה כדי שתתני לי חיבוק אחרון ותשמעי כמה ידיים ועור ונשמות נלקחו ממני שהלכת…

לפעמים אני מסתכלת על עצמי במראה הפנימית הזו בה אנחנו בוחנים את עצמינו לעיתים ,ואני עדיין בת 13 וחצי בדיוק כמו ביום שהלכת..

את יודעת?

איפה את בכלל היום?

אמא  אנשים ומפל

                                         

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.